קריאה איטית

ישנם ילדים, המכירים את האותיות ואת הניקוד, וקוראים בקלות יחסית גם מילים שלמות.
הבעיה העיקרית שלהם היא בטקסטים ארוכים, בהם הדף בנוי משורות שורות של טקסט רב וצפוף. כאשר הילדים הללו מסתכלים, אפילו למספר שניות, על הדף הם מיד מרגישים חוסר נוחות, עצבנות, עייפות, משפשפים את העיניים ומזיזים את הראש הצידה.

חשוב מאד להבין, שמצב זה אינו מאפיין בעיית אינטליגנציה, אלא רגישות לעומס חזותי. מדוע?
אותם ילדים מבינים היטב את החומר כאשר הוא מוקרא להם בקול רם, כך שלא מדובר בבעיה של הבנת הנשמע. בנוסף, במקרים רבים הילדים יודעים את הצליל הנכון של כל אות במילה הבודדת, כך שלא מדובר בבעיה קלאסית של מודעות פונולוגית. לכן, אם אותו ספר היה מודפס באופן שבו יש רק מילה אחת בכל דף, ואותה מילה הייתה כתובה בכתב גדול ומרווח- היה להם הרבה יותר קל. הבעיה היא כמובן טכנית: לא ניתן להדפיס ספרי הסטוריה או תנ"ך עם מילה אחת בכל דף (מה גם שלחלק מהאנשים עם רגישות ראייתית עצם הדפדוף מפריע לעיניים...). 

ואכן מגיעים אלינו המון ילדים שכבר צברו חודשים ואפילו שנים בכל מיני סוגים של שיעורים פרטיים ללא התקדמות. מדוע?
כאמור, הבעיה היא לא במילים עצמן, אלא בכמות ובצפיפות שלהן על הדף. הילד הרגיש לעומס חזותי, אינו קורא מילה אחת בכל פעם- הוא מנסה לקרוא את כל הדף בבת אחת. עיניו נודדות ימינה ושמאלה, מטה ומעלה בזמן הקריאה. הוא מסתכל על המילים האחרות, על הציורים, על הלבן של הדף ועל הלכלוכים שעל הדף. הכל חשוב והכל רלוונטי באותה מידה.

כיצד נדע אם הילד סובל מרגישות לעומס חזותי?
הסימנים הבאים, הוודאי מוכרים לכם, יכולים לרמוז על קושי בעיבוד מידע ראייתי בקריאה:


  • קריאה איטית או מצרפת
  • איבוד המקום, במיוחד במעבר בין שורה לשורה
  • שפשוף עיניים
  • ניחוש המילה במקום לקרא אותה
  • חוסר תשומת לב לניקוד או לסימני פיסוק.


חזרה