כאשר כל הבדיקות תקינות

כאשר כל הבדיקות תקינות

אנחנו רוצים להכיר לך את אורן. אנחנו מאמינים שגם אם לא הכרת אותו אישית, הסיפור שלו יישמע לך מוכר.

אורן הוא ילד חברותי, פעלתן וסקרן בן 7 שאוהב לצחוק, לטייל עם הכלב ולשחק בגינה. 
כשאורן עלה לכיתה א´ ההורים שלו היו בטוחים שהוא יקרא בקלות, כמו אחותו הגדולה ממנו בשנתיים.
אך ככל שעברו הימים, קודם המורה, ואחר כך ההורים שמו לב שאורן מתקשה בקריאה והקריאה שלו מאוד איטית. לפעמים הוא מקרב את הדף לעיניים, או נעזר באצבע כדי לא לאבד את המקום. הוא גם התחיל לדבר על כאבי ראש, עייפות ועל כך שהדף "עושה לא נעים בעיניים".
עברו עוד כמה חודשים, הקריאה לא השתפרה ואורן הלך והסתגר בתוך עצמו. הוא חייך הרבה פחות, כבר לא שמח כמו קודם ללכת לבית הספר והקריאה הפכה למשימה יותר ויותר קשה.

בשלב הזה ההורים לקחו את אורן לסדרת בדיקות. קודם לרופא עיניים שבדק אם העין בריאה ואין בה מחלות. אחר-כך לאופטומטריסט שבדק אם יש צורך במשקפי ראיה כדי לראות לרחוק. ואפילו לאורטופטיסט שבדק שלא מדובר בבעיית פזילה. כל הבדיקות העלו תשובות זהות: אורן רואה מצוין, אין לו שום בעיה בעיניים. גם לא בחדות הראייה או במיקוד הראייה. הכל תקין.
ההורים (והמורים והיועצים) שמחו כמובן, אבל נותרו מבולבלים: אם אין לאורן שום בעיה בעיניים, מה כל כך מפריע לו בקריאה?

אז הורים, מורים ויועצים יקרים, הנה התשובה: בעיית קריאה אינה בהכרח נגרמת מבעיה בעיניים. ילד יכול לראות מצוין ועדיין להתקשות בקריאה.
מה שמקשה כל כך על אורן לקרוא הוא העומס החושי העצום שהוא חווה בכל פעם שהוא מסתכל על דף עם אותיות. עומס חושי שנגרם כתוצאה מבעיה במנגנון הוויסות והעיבוד של המידע החושי הראייתי.

המומחים צודקים, כמובן, שלאורן אין בעיה בעיניים. אבל היכולת לקרוא בצורה תקינה, לא תלויה רק בחדות הראיה הנמדדת בלוח לרחוק. היא תלויה ביכולת לראות היטב את האותיות וסימני הניקוד שלהן, וכן לסנן את ה"רעש הוויזואלי" שנוצר כאשר מתבוננים בשורות-שורות של סימנים גרפיים.

למה הדבר דומה? ישנם ילדים שסובלים מקושי בוויסות חושי של מגע בעור. לילדים אלה הטיקט (התווית) של החולצה למשל, מפריע עד כדי כך שהם מבקשים להסיר אותו מכל הבגדים. לרבים מאיתנו המגע של הטיקט בעור אינו נעים. אך בעוד שאנחנו מסתגלים אליו ושוכחים ממנו, לילדים אלה המגע בעור הופך לסבל עצום ולקושי בלתי נסבל. הם אינם יכולים ללבוש את הבגד עד אשר ההורים גוזרים את הטיקט. חשוב להבין שהרגישות לטיקט החולצה, אינה נובעת מבעיה רפואית בעור, אלא מבעיה בוויסות החושי של המגע בעור. כלומר, מדובר בעיקר בבעיה עצבית.
בדומה לכך, הבעיה בוויסות החושי הראייתי אינה נובעת מבעיית עיניים, כפי שרגישות גבוהה לרעש לא מלמדת על בעיה באוזן.

מדוע ילדים כמו אורן מבלבלים את המערכת הטיפולית? כאשר מסתכלים על שני ילדים קוראים: אחד מהם הינו ילד לקוי ראייה והשני ילד כמו אורן הסובל מקשיי קריאה ו/או דיסלקציה, קשה לעתים להבדיל ביניהם. שני הילדים יכולים להתקשות בזיהוי ניקוד, להתלונן על כאבי ראש או עיניים וכו´. שניהם גם נוטים לקרב את הדף לעיניים בזמן הקריאה. הסיבה היא, שכך הכתב נראה להם גדול יותר, פחות צפוף וכך גם קל להם יותר להתעלם משאר הטקסט המסיח הגורם לעומס הוויזואלי. זאת הסיבה להמלצה לילדים משתי האוכלוסיות האלה על הגדלת גודל הכתב וריווח השורות. בנוסף, בכיתה ימליצו לשניהם לשבת קרוב ללוח.
אך למרבה הצער, ההכרה בהם היא שונה: הילד לקוי הראייה "זוכה" לאבחנה ברורה מרופא עיניים. אף אחד לא חושד שהוא משקר או טיפש, הקושי שלו בקריאה נראה הגיוני ויש לו זכויות מוכרות ממשרד הבריאות וממשרד החינוך.  

בשלב הזה חשוב להדגיש: אנחנו לא טוענים שלילדים הסובלים מקשיי קריאה יש אך ורק בעיית ראייה נסתרת. ילדים אלה נוטים לסבול משלל קשיים נוספים כמו קושי להבחין בין ימין לשמאל, קושי בזיכרון עבודה, קושי בתפקודים ניהוליים, מודעות פונולוגית לקויה, קשיים רגשיים וכו´. הדגש שלנו הוא אחר: ילד הסובל מבעיות בעיבוד המידע הראייתי, דומה מאד לילד לקוי ראייה, בכל הקשור לקריאה. זוהי הסיבה, שבמקרים רבים ילדים משתי הקבוצות האלה זוכים לציונים גבוהים הרבה יותר בבחינה בעל פה מאשר בבחינה זהה בכתב. קל להם יותר להבין סיפור משמיעה, מאשר בקריאה.

לכן, אם הילד סובל רק מעצם ההתבוננות בטקסט, האם זה עדיין מפליא שהוא מנחש מילים, מדלג על מילים, מאמץ את עיניו ומתעייף מהר?  
חזרה