מה הקשר בין הפרעות קשב וריכוז לקשיי קריאה?

עיניו של ילד יכולות להיות בריאות לחלוטין וראייתו 6/6, ועדיין להתקשות בקריאה. למה הדבר דומה? האם אתם מכירים ילד שתווית החולצה ("הטיקט") או תפרים בבגדים מציקים לו? הפרעות קשב וריכוז, כמו קשיים בויסות חושי, יכולים לבוא לידי ביטוי בראייה, ולהפריע בקריאה, ממש כפי שטיקט החולצה מפריע- וזאת אף על פי שאין שום בעיה רפואית בעור.


ילדים רגישים. מאד.

כאשר הטיקט של החולצה מציק, זוהי רגישות תחושתית למגע, והיא מוכרת היטב להורים רבים. ילדים יכולים להיות רגישים ולשים לב לדברים, שאחרים לא רגישים אליהם ובכלל לא שמים אליהם לב. דוגמא קלאסית לכך, היא הרגישות לקולות של אנשים אחרים כשהם אוכלים, למשל, הצליל שמשמיע מי שאוכל גזר או חטיף קראנצ´י יכול להישמע בעוצמה רבה באוזניהם של ילדים רגישים ולכן להפריע להם. הרגישות הזו אינה מעידה על פגם באוזניים או בשמיעה. להיפך, האוזניים שלהם יכולות להיות בריאות לחלוטין ושמיעתם כל כך טובה, עד שהם שומעים דברים שאחרים כלל לא שומעים. לרוע המזל, זה בדיוק מה שמפריע להם! כלומר, עבור ילדים רגישים, גירויים רגילים, כגון טיקט החולצה, קולות אכילה, ריחות ורעשים אחרים בסביבה יכולים להציק ולהפריע מאד עד כדי חוסר יכולת להתרכז, בעוד שאחרים כלל אינם שמים אליהם לב.

מה הקשר בין הפרעות קשב לקשיי קריאה?

ילדים רבים הרואים דף עמוס בטקסט, חווים עומס חושי עד כדי סבל פיזי שגורם להם לסרב לקרוא. מדוע? כאשר אנו קוראים, אנו אמורים להתמקד ולהתרכז בכמה אותיות או כמה מילים בלבד בכל פעם, ולהתעלם משאר המילים והציורים שעל הדף. הדבר דומה לנהיגה, בה אנו אמורים להתעלם משלטי פרסומת ומהטלפון הסלולרי ולהתרכז אך ורק בכביש. ילדים הסובלים מהפרעות קשב, מתקשים מאד להתעלם ממסיחים שאינם רלוונטיים: העיניים שלהם נמשכות אל המילים האחרות ולציורים שעל הדף, והם לא שמים לב למה שהם אמורים לקרא. כלומר, להפרעות קשב יש השלכות על מערכת הראייה בזמן קריאה, אף על פי שהעיניים עצמן תקינות לחלוטין. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בתנאים של עומס: למשל, שורות רבות של כתב כמו בספר קריאה. במקום לקרא במדויק כל צליל וצליל במילה, הם מנחשים, מדלגים, מתעייפים ובשלב מסוים מסרבים להמשיך.

האם שאלתם את עצמכם מדוע ילדים המתקשים לקרוא, מעדיפים לפעמים חשבון על פני קריאה? הסיבה היא שתרגילים בחשבון נוטים פחות ליצור עומס חזותי על הדף, והמספרים כתובים בדרך כלל בכתב גדול ומרווח (חוץ מהשאלות המילוליות…).

הוראה מתקנת אינה תמיד פותרת בעיות של קשב חזותי

במקרים מסוימים, ילדים נעזרים בשעות שילוב לאורך השנה וגם בהורים ובהוראה מתקנת, אך ללא שום התקדמות משמעותית. הקריאה ממשיכה להיות איטית, וכל הכנת שיעורים מלווה בריבים וכעסים. הילד סובל פיזית בקריאה, ולכן גם חודשים ושנים של הוראה פרטנית לילד עלולים שלא לקדם אותו מספיק, ובמקרים רבים רק יוסיפו לתחושת התסכול וחוסר הבטחון. כאשר הילד מרכיב משקפיים המפחיתות את העומס החזותי, ומסייעות לו להתמקד ולהתרכז, היעילות של הלמידה משתפרת מאד.

מה קורה אם נותנים לזמן לעשות את שלו?

התוצאה היא, שבינתיים הילד מבלה את שעות אחר הצהריים במשחק בטלפון, בחוגים, מול המחשב, במשחק עם חברים, ברכיבה על אופניים. הכל, חוץ מלקרוא או להכין שיעורים. כאשר זהו המצב, לאורך זמן יתחילו להיווצר פערים הולכים וגדלים בין הילד לבין חבריו לכיתה. וככל שהפער יגדל האפשרות שהילד יהיה "כמו כולם" תלך ותקטן.

חשוב להבין, שכל עוד הילד צעיר יחסית (בגילאי 7-8) הוא רוצה מאוד לקרוא ומוכן לקבל עזרה בקריאה. אך ככל שהגיל עולה, הייאוש שלו גדל והרצון והיכולת לקרוא נפגעים בצורה משמעותית. וכשיכולת הקריאה ירודה כל כך ניתן לומר בצער שהוא ייאלץ להתמודד עם ההשלכות של מצב זה למשך כל חייו. אם עוצרים את כדור השלג ההרסני הזה בזמן, על ידי משקפיים עם עדשות מיוחדות שמטרתן לסייע במיקוד הראייה ובריכוז, ניתן מיידית לעצור את ההידרדרות ולהתחיל להשלים פערים ותוך זמן קצר להיות כמו כולם.
חזרה